יוקי-קל בע"מ נ' איי קיור בע"מ

החלטה

1.לפני בקשת רשות להתגונן.

התביעה

2.המשיבה הינה חברה המעניקה שירותי יעוץ ומיקור חוץ לפיתוח עסקי לחברות ישראליות המבקשות לחדור או לשפר את מיקומן בשוק היפני. המבקשת הינה חברה ישראלית הפועלת בתחום מכירה ושיווק מכשירים המיועדים להקלה על כאבים וזירוז ריפוי. המבקשת שכרה את שרותי המשיבה בחודש אוגוסט 2008 על מנת שהמשיבה תפעל ותאתר עבור המבקשת הזדמנויות עסקיות ושיתופי פעולה ביפן, תיצור קשר עם חברות יפניות וכן תסייע למבקשת בקיום התכתבויות ומפגשים ראשוניים ביפן. הסכם ההתקשרות צורף כנספח א' לכתב התביעה.

המשיבה טוענת כי בין החודשים אוגוסט 2008 לאוגוסט 2009 היא פעלה בפתוח עסקי ביפן לצורך קידום ויצירת קשרים בין המבקשת לבין חברות מובילות בשוק היפני.

3.המשיבה טוענת כי לפי הוראות ההסכם, התחייבה המבקשת לשלם למשיבה ריטיינר חודשי בסך של 8,000 ש"ח מיום חתימת ההסכם. בהסכם נקבע כי התשלום הראשון עבור חודשי הפעילות עד לתאריך הנסיעה העסקית לפגישת לקוחות/שותפים פוטנציאלים יעשה רטרואקטיבית ומיידית לאחר הנסיעה ו/או לאחר שיווצר קשר ממשי ראשוני עם שני לקוחות פוטנציאליים.

המשיבה טוענת כי בין התאריכים 12-22.4.09 התקיימו 6 פגישות שונות ביפן עם נציגי חברות מובילות ביפן ובעולם, בהן נכחו מר גלעד שגב, ממנהלי המבקשת, ומר דרור רוטר, מנהל פרוייקטים בכיר אצל המשיבה.

המשיבה טוענת כי בהתאם להוראות ההסכם, משנוצר קשר עם לקוחות כאמור, ואף התקיימה נסיעה משותפת ליפן, קמה חובת התשלום של המבקשת עבור חודשים אוגוסט 2008 עד מרץ 2009 רטרואקטיבית ובהתאם הוציאה המשיבה חשבונית עסקה מתאימה למבקשת. אולם, מנהלי המבקשת דחו את ביצוע התשלום. המשיבה טוענת כי מנהלי המבקשת לא חלקו על החבות אלא ביקשו שהות תזרימית.

בפגישות שהתקיימו בין הצדדים ב – 21/6/09 וב – 13/7/09 סוכם כי התשלומים החודשיים יופחתו ויועמדו על סך 2,000 ₪ + מע"מ לחודש, החל מה–1 לאוגוסט 2009. אולם, מנהלי המבקשת התחמקו ודחו התשלום. ביום 7/9/09 נשלח למבקשת מכתב דרישה רישמי בעקבותיו שלחה המבקשת מכתב למנהל המשיבה ביום 10/9/09 בו הטילה עליו אחריות להפרת האמון בין הצדדים והמודיע על ביטול ההתקשרות דה פקטו. למכתב צרפה המבקשת המחאה על סך 2,000 ₪ + מע"מ בגין התשלום החודשי לחודש אוגוסט ושלוש המחאות בסך כולל של 15,000 ₪ על חשבון פרעון החוב ההסטורי (המכתב צורף כנספח ה' לכתב התביעה). יתרת התשלומים הבלתי מסולקת בסך 58,920 ₪ לא נפרעה על ידי המבקשת.

המשיבה טוענת כי על פי ההסכם, למבקשת זכות להודיע על הפסקת הפעילות בכתב 45 יום מראש על פי שיקול דעתה הבלעדי. לפיכך, המבקשת חבה בתשלום הרייטיינר החודשי גם על חודשים ספטמבר – אוקטובר 2009.

עוד טוענת המשיבה כי על המבקשת לשאת בתשלום הוצאות האש"ל בגין נסיעתו של נציג המשיבה ליפן בסך 776 ₪, בהתאם לסעיף 1 לפסקה "נסיעות יעודיות" בהסכם.

מכאן התביעה אשר הוגשה בסדר דין מקוצר ע"ס 68,195 ₪.

בקשת הרשות להתגונן

4. המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן נתמכת בתצהירו של מר גלעד שגב, מנהל המבקשת, ובקשה למחיקת כותרת. בדיון חזרה בה המבקשת מהבקשה למחיקת כותרת, כך שנותר לדון בבקשת הרשות להתגונן. בדיון נחקר מר שגב על תצהירו.

5. המבקשת טוענת כי המשיבה לא עמדה בהתחייבויותיה החוזיות והציגה מצגים שיקריים בהתקשרותה עם המבקשת, לרבות לענין יכולתה לפעול ביפן עבור המבקשת.

6. המבקשת טוענת כי מכח ההסכם הוגדרה פעילות המשיבה עבור המבקשת, אשר כללה בעיקר בשלב הראשון והקריטי את בחינת היתכנות רישוי המכשיר ביפן. המבקשת טוענת כי בתהליך המו"מ ציינה המשיבה כי תפנה לחברות יפניות לברר סוגיה זו ללא תשלום מראש וכי תדרוש תשלום ריטיינר רטרואקטיבית בתנאי של נסיעה ליפן (סעיף 43 לבקשה). אולם הנושא לא טופל על ידי המשיבה תוך שמהמשיבה מאחזת את עיני המבקשת כאילו הנסיעה ליפן חיונית ותקדם את נושא הרישוי. המבקשת טוענת כי נושא הרישוי היה תנאי מקדמי ובסיסי, וכי בשלב מקדמי זה לא היה מקום לניתוח שוק מקיף טרם הוסדר הרישוי.

7. עוד טוענת המבקשת כי בניגוד לקבוע בהסכם, המשיבה לא פעלה כראוי לאיתור הזדמנויות עסקיות ביפן ובהדרכת המבקשת בנוגע לקיום תכתובות, מצגות, קשרים ודיונים עסקיים וכללי התנהגות מקובלת ביפן שכן בפועל מנעה המשיבה קשר ישיר וכל תכתובות בין המבקשת לגורמים ביפן. המבקשת טוענת כי המשיבה ניצלה את תלותה של המבקשת בה, מידרה את המבקשת ולא העבירה לה כל תכתובת עם יפן. המבקשת טוענת כי הדברים התבררו לה רק בדיעבד והדבר מהווה הפרה יסודית של ההסכם.

8. המבקשת טוענת כי שילמה למשיבה סך של 54,370 ₪ מכח סעיף 1 בעמוד 3 להסכם וכי היא זכאית להשבה של מלוא הסכום.

9. על פי ההסכם, רק ממועד נסיעה בפועל ליפן (בהתאם לסעיף 2 בתקופת ההתקשרות) תשלם המבקשת למשיבה תשלום רטרואקטיבי מיום תחילת הפעילות שהוא יום חתימת ההסכם. המבקשת טוענת כי ענין זה דירבן את המשיבה לארגן נסיעה ליפן בכל מחיר גם כשלא היה בכך עדין צורך וכשלא הוצג מסמך מהצד השני המאשר את דחיפות הנסיעה.

10. עוד נטען כי המשיבה התחייבה להציג למבקשת דו"חות פעילות חודשיים אך בפועל לא עמדה בכך. הדו"חות נמסרו באיחור רב, היו תמציתיים ולוקים בחסר. לא צורפו אליהם מסמכים נוספים או כל תכתובת שניהלה כביכול המשיבה ישירות עם חברות יפניות.